תגיות
אהבה, אומץ, אמריצר, בדידות, גירושין, דלהי, דרמסאלה, הודו, יוגה, יומן מסע, ילדים, לבד, מדיטציה, מסע להודו, מרחק, פחד, רוחניות, רישיקש
18 בספטמבר – דלהי, מיין בזאר
איכס.
שוק הפישפשים הגדול בעולם.
אני חייבת לתהות – האם כל ההודים מוכי הפישפשים האלו עם השיניים הרקובות שממשיכים לשאול בעקשנות "דו יו ואנט טו ספנד דה נייט ויט' מי ? איי האב א רום"
זה בגלל שמתי שהוא, ממש בטעות, מישהי אמרה להם כן ?
***********************************
בשש בערב הבנתי שבאתי להנות. התקשרתי לארץ והזמנתי "חילוץ”…
בא הנהג ולקח אותי למלון מפואר.
האמת ? בדיוק הדובדבן שהייתי צריכה בסוף הטיול הזה, סוויטה מקסימה במלון שקט ליד שדה התעופה. בלובי רק הודים עשירים עם בגדים מפוארים.
ההודים העשירים לובשים *חליפות מערביות*.
ההודיות העשירות לובשות סארי או פנג'אבי ממשי יקר עם רקמה. מסורת.
אני חיבת לתהות על עניין שיחרור האישה בתרבות ההודית…
דיברתי בדרך עם הנהג הנחמד שהסיע אותי, הוא סיפר לי בקנאה על השכן שלו שיש לו 17 בנים ורק בת אחת, 8 הם כבר מבוגרים ונסעו לחיות בדובאי והם שולחים לו כסף אז הוא עכשיו עשיר מאד.
לנהג שלי יש שלוש בנות בלבד, הוא אומר שזה מאד יקר לו כי כשהן יתחנו הוא יצטרך נדוניה נכבדה לכל אחת מהן.
בדיוק עברנו ליד מודעת גיוס לחיל האויר ההודי עליה רואים תמונה של אישה טייסת.
מסתבר שבהודו אין לנשים הגבלות מבחינת המדינה – יש נשים טייסות, נשים רופאות, נשים בשלטון ובממשל ונשים בכל מוסדות ההשכלה.
עם זאת, מתעקש הנהג, הבנות שלו לא ילכו לעבוד או להרוויח בעצמן כסף (לנדוניה שלהן או בכלל) הוא יבחר להן בחור ממשפחה טובה, מקסימום יתן להן מבחר של שניים-שלושה בחורים אפשריים שיגידו מי נראה להן יותר, והן יתחתנו איתו כי ככה צריך.
למה ?
הוא מושך בכתפיים. “ככה זה בהודו" או אומר.
אז כל הנאורות הזו מבחינת הממשל היא נהדרת.
אבל במדינה שבה השכלה אמיתית היא כל כך יקרה (פי 3 מבישראל בערך לילד בודד, וזה במדינה בה הסכומים האלו דימיוניים עבור אדם שעובד בעבודת כפיים) וההשכלה הציבורית דלה עד לא קיימת.
במדינה בה יש כל כך רבה עוני ועוני כל כך דל שהוא כמעט בלתי ניתן לתיאור, אמונות תפלות, מעמדות, דיעות קדומות.
במדינה בה לא נהוג לנדוד מעבר לכפר שלך,מעבר לדלת הבית של המשפחה שלך כדי לראות מה יש בחוץ –
מסתבר שלא מספיק לאפשר לנשים השכלה, תעסוקה ואפשרות להתקדם בחיים.
צריך לאפשר להם לדעת שהן בכלל יכולות לדמיין שיש כזה עולם שבו נשים עומדות בזכות עצמן, או רוצות לעמוד בזכות עצמן.
בלובי של המלון המפואר הזה ליד הנשים ההודיות המטופחות האלו, השותקות, בסארי המפואר שלהן. רואים בעיניים שלהן שמבפנים הן אותו הדבר, רק עטפו אותן בעטיפה יקרה. אני יושבת לבושה בפונג'אבי ומבינה את המרחק ביני ובינן והוא בלתי ניתן לגישור.
נ.ב
עכשיו אני מבינה למה מיידית מצאו חן בעיניי הנשים החיילות בשדות התעופה.
יש להן בעיניים מבט אחר בתוך המדים האלו, לא חלול, מבט ממוקד יותר.
הייתי אומרת – מבט של כוח.
כשחושבים על זה, אופציה לא רעה לקריירה והשכלה והתקדמות בחיים הצבא ההודי.
טארדיס 